החלטה בתיק בש"פ 7315/03

1.        נגד העורר ושלושה נאשמים נוספים הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע ובו שלושה אישומים הקשורים בפרשת קשר לייבא לארץ כמות גדולה של סמים מסוכנים. נאשם נוסף הועמד לדין באותה פרשה בכתב אישום נפרד. העורר מואשם בשניים מבין שלושת האישומים בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: חוק העונשין ), עסקה אחרת בסם, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג - 1973, איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, החזקת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין וחטיפה לשם כליאה, לפי סעיף 371 לחוק העונשין.

           כתב האישום מגולל פרשה מסועפת וחובקת עולם, שבה מעורבים רבים. להלן נביא את פרטי הפרשה ככל שהם נוגעים לעורר. על פי הנטען בכתב האישום, במהלך שנת 2001 קשר אדם בשם פנחס דדון (להלן: פינו ) קשר עם אחיו אלברט דדון (להלן: בבר ) ועם אנשים נוספים, תושבי קנדה, לייבא 100 קילוגרם סם מסוכן מסוג קוקאין לישראל. על רקע זה נפגשו, בסמוך לסוף שנת 2002, בבר ואדם בשם חנניה אלמקייס, שהוא הנאשם 1 בכתב האישום, וסיכמו את פרטי העסקה. כפי שסוכם, היה על הנאשם 1 לשלם לפינו סך של 58,000 דולר כמקדמה, ובתמורה לכך ידאגו פינו והקושרים הקנדיים לכך שמכולה ובה חומר גולמי לייצור 100 קילוגרם קוקאין תגיע לארץ. כפי שנטען בכתב האישום, במסגרת הקשר ולשם קידומו הגיעו לארץ ב- 30.1.02 פינו ושניים מהקושרים הקנדיים על-מנת לפגוש את הנאשם 1 בנוגע לביצוע העסקה. בבר והנאשם 1 פגשו את פינו והאחרים בשדה התעופה בן-גוריון, והנאשם 1 סיכם עם פינו את פרטי עסקת הסם. במועד כלשהו שאינו ידוע, צירף הנאשם 1 את העורר (הנאשם 3 בכתב האישום) ואדם נוסף בשם חוסאם אלג'רושי (להלן: חוסאם ) כשותפים לעסקת הסמים. הנאשם 1 העביר לידי פינו חלק מהסכום שהיה אמור להשתלם כ"מקדמה" במסגרת העסקה הנ"ל. מאחר שהנאשם 1 לא הצליח לגייס את יתרת המקדמה, נפגשו הנאשם 1 ובבר עם אדם בשם דני בוחבוט, הוא הנאשם 2, שהחליט לקחת חלק בעסקה ודאג להעביר לידי אחד מהקושרים הקנדיים את יתרת סכום המקדמה. כפי שנטען בכתב האישום, מאחר שפינו, בבר והקושרים הקנדיים לא דאגו להבאת המכולה לארץ במועד, ועקב לחץ רב מצד נאשם 1, העורר וחוסאם, קנה בבר מכולה ריקה ואמר לנאשם 1 כי המכולה עם הסם הגיעה לארץ אך אסור לפותחה עד לבואם של שני אזרחים קולומביאניים, אשר סוכם שהם אמורים להגיע לארץ לצורך ייצור הסם. במועד כלשהו פתחו אנשים מטעמם של הנאשם 1 והעורר את המכולה וגילו כי היא ריקה. כפי שנטען, עקב כך קשרו הנאשם 1, העורר ואדם בשם עלי אלכרם, שהוא הנאשם 4, קשר לחטוף את בבר על-מנת לכלוא אותו, לירות בו ולחבול בו. במסגרת הקשר ולשם קידומו, הזמין הנאשם 1 את בבר בסוף חודש יוני 2002 לנסוע אחריו ליישוב חורה בתואנה של עסקי מכירת בגדים. בבר הגיע עם הנאשם 1 לביתו של הנאשם 4 בחורה, כאשר בבית שהו באותה עת הנאשם 4 ובנו, ובהמשך הצטרפו גם העורר וחוסאם אלג'רושי. כפי שנטען בכתב האישום, העורר והנאשמים 1 ו- 4 אסרו על בבר לצאת מן החדר, לקחו את מכשיר הפלאפון שלו והראו לו אקדח שהיה בחדר, שהוחזק שלא כדין. לאחר שבבר הבטיח לעורר ולשותפיו כי בכל זאת קיימת מכולה אחרת עם סם, נאותו הנאשמים לשחררו.

           התשתית הראייתית לכאורה התומכת בעובדות הנטענות בכתב האישום נסמכת, בין היתר, על גרסתו של בבר, שעמו חתמה התביעה על הסכם עד מדינה מספר חודשים קודם להגשת כתב האישום. בעקבות הסכם זה, בבר אף סייע לפעולות החקירה בחודשים שקדמו להגשת כתב האישום ומסר עשרות הודעות מפורטות שבהן גולל את פרטי הפרשה.

           עם הגשת כתב האישום ביקשה התביעה לעצור את העורר ואת הנאשמים הנוספים עד לתום ההליכים נגדם. בית המשפט המחוזי (השופט ב' אזולאי ) נעתר לבקשה ביחס לשלושה מהנאשמים, ובהם העורר, ומכאן הערר שלפניי.

           בהחלטתו קבע בית המשפט קמא כי קיימות ראיות נסיבתיות הקושרות לכאורה את העורר לעבירות המיוחסות לו, כי העבירות המיוחסות לו מקימות חזקת מסוכנות וכי אין בחלופה למעצר כדי להבטיח את הציבור מפני מסוכנות זו. זאת, במיוחד נוכח הנסיבות החמורות שבהן בוצעו העבירות, שבמרכזן נסיון לבצע עסקה גדולה בסמים. 

2.        בהודעת הערר ובטיעונו בפניי טען בא-כוח העורר כי לא קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמת העורר. לטענתו, מהודעותיו של בבר במשטרה עולה כי לא היה לו קשר ישיר עם העורר בנוגע לעסקת סמים או עסקה אחרת כלשהי, להבדיל מהנאשמים 1 ו- 2 שהיו שותפיו של בבר לעסקה. לטענת בא-כוח העורר, בהחלטתו של בית המשפט קמא ככל שהיא מתייחסת לעורר, נפלו טעויות עובדתיות. לעניין זה הפנה בא-כוח העורר לאמור בהחלטתו של בית המשפט קמא כי העורר וחוסאם נכחו בשדה התעופה בעת שהועברו הכספים לנאשם 1. בא-כוח העורר הפנה גם לאמור בהחלטת בית המשפט קמא לפיה נוכחותו של העורר עם חוסאם באירוע בביתו של נאשם 4 בחורה אף היא ראיה נסיבתית המסבכת אותו בביצוע העבירות המיוחסות לו. לטענת בא-כוח העורר, מתמליל עימות שנערך בין בבר לעורר עולה כי בבר הודה שהעורר לא איים עליו וכי מעולם לא היה לו עמו כל עסק. כפי שנטען, בהודעה שנגבתה מבבר בעקבות העימות הנ"ל, הבהיר בבר כי חוסאם הוא שאיים עליו וכי הוא התבלבל בינו לבין העורר. לפיכך, טענת בא-כוח העורר היא שאין להסיק מנוכחותו של העורר למשך זמן קצר בביתו של הנאשם 4 בחורה על מעורבותו בעבירות המיוחסות לנאשמים אחרים שנכחו במקום באותו זמן. בא-כוח העורר הוסיף וטען כי שני אירועים נוספים שבהם נכח העורר ואשר צוינו על ידי בית המשפט קמא בהחלטתו כעולים כדי ראיות נסיבתיות שיש בהן כדי לקשור את העורר לאישומים נגדו, אינם מבססים תשתית ראייתית לכאורה להרשעתו במעשים המיוחסים לו בכתב האישום. אירועים אלה הינם "חפלה" שהתקיימה בחצרו של העורר בג'ואריש בהשתתפות המעורבים ומפגש שנערך במזנון בחוף פלמחים בקיץ 2002, בעת שהעורר ניהל את המזנון. לטענת בא-כוח העורר, מעצם נוכחותו של העורר במפגשים אלה, שבהם נדונה עסקה הסמים, אין להסיק על מעורבותו בה.

3.        בא-כוח המדינה הסכים לטענת בא-כוח העורר כי טעה בית המשפט קמא בייחסו לעורר נוכחות בנמל התעופה במועד מסירת חלק מהכסף תמורת הסמים. אולם, לטענת בא-כוח המדינה אין בכך כדי לפגום בתשתית הראייתית לכאורה הקיימת נגד העורר והנסמכת בעיקרה על הודעותיו של בבר, עד המדינה בפרשה, על ההודעות שמסר העורר ועל העימות שנערך בין העורר לבין בבר.

4.        שקלתי את טענות הצדדים, עיינתי בחומר הראיות שהוגש לי, והגעתי למסקנה שדין הערר להידחות.

           עיון בחומר הראיות מגלה כי קיימות ראיות לכאורה למעורבותו של העורר בעסקת הסמים המתוכננת, ולכך שהיה שותף לקשר לחטיפתו של בבר ולאיומים עליו לאחר שנוכחו שהעסקה אינה מתבצעת באירוע בחורה. בניגוד לטענותיו של בא-כוח העורר, התמונה המתקבלת מעיון בהודעות שנגבו בפרשה היא שהעורר אכן מילא תפקיד פעיל בפרשה. כעולה מזכ"ד המשטרה מיום 16.10.02, בבר נקב בשמו של העורר כמי שמעורב בפרשה מיד עם עיכובו לחקירה ביום 15.10.02, עוד טרם נחתם עמו הסכם עד מדינה. בהודעה מפורטת שמסר בבר יום לאחר מכן הוא מציין, בין היתר, שהנאשם 1 היה לחוץ היות שחשש שהסמים לא יגיעו לארץ, וזאת בעקבות לחץ "מהצד של משפ' ג'רושים שהשקיעו בעסקה זהו 30,000 דולר" (עמ' 8 להודעה מיום 16.10.02). האזכור של "הג'רושים" או בשמותיהם "חוסאם ואוסאמה" כמי ששילמו כסף עבור הסמים מופיע בהודעות רבות נוספות שמסר בבר. כמו כן, בבר זיהה את העורר בתמונה שהוצגה לו, ופירט שורה של מקרים שבהם נכח העורר יחד עם חוסאם בעת שנדונו עניינים שונים הקשורים לעסקת הסמים. בניגוד לנטען על ידי בא-כוח העורר, מהודעותיו של בבר אין מתקבל הרושם כי נוכחותו של העורר במפגשים שנערכו במזנון בפלמחים ובג'ואריש היתה נוכחות אקראית סבילה בלבד. כך, למשל, בהודעתו של בבר מיום 24.10.02 בשעה 08:56 בעמ' 3, אומר בבר כדלקמן:

"...בכל המפגשים שחוסאם היה בהם חוץ מהמפגש שהיה בשדה תעופה בו חוסאם מעביר כסף לחנניה היה אוסאמה נוכח... אוסאמה מושקע בעסקת הייבוא ...במפגש שהיה בחורה.. אמר לי אוסאמה עכשיו אני רוצה את ה-30000 דולר שלי שהשקעתי וגם במפגש בפלמחים היה אוסאמה מעורב בשיחה על הייבוא ואמר לדני שהוא וחוסאם השקיעו ולא חנניה בעסקת הייבוא".

[ההדגשות אינן במקור].

 ובהמשך:

"גם באותו יום בו הוזמנו... לאוסאמה לג'ואריש היה אוסאמה מעורב בשיחה של חוסאם וחנניה וישב גם הוא לידם. אני שמעתי את כל השיחה ביניהם".

[ההדגשות אינן במקור].

           באשר לאירוע בחורה, שבגינו מיוחסות לעורר עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, איומים, החזקת נשק שלא כדין וחטיפה לשם כליאה, הרי שעיון בחומר הראיות מגלה כי עד המדינה העיד על אירוע זה בפירוט רב ברבות מההודעות שמסר. מתיאוריו עולה כי הנוכחים במקום יצרו אווירה מאיימת כלפיו, וכי לעורר ולחוסאם היה תפקיד מרכזי בכך. כך, למשל, בהודעתו מה-16.10.02 מסר בבר כי בתחילת האירוע אמר הנאשם 4: "אנחנו לא מדברים על שום דבר עד שיגיעו חוסאם ואוסאמה מג'ואריש". בהודעה מיום 21.10.02, תיאר בבר את התנהגותו של העורר באירוע בחורה כדלקמן:

"...סלימאן אמר לי ולחנניה אף אחד לא יוצא מהחדר הזה היום, ואז מגיעים ג'ואריש חוסאם ואוסאמה. חוסאם התחיל להקים רעש ואז אוסאמה קם הלך ועמד ליד האוטו שלו שהיה צמוד לחדר, הוציא משהו מהגרביים לא ראיתי מה זה אני חושב שהוא בא עם נשק.... ואז אוסאמה השאיר כנראה את החפץ ברכב וחזר וישב לידינו כשהמכנסיים שלו מורמות למעלה ורואים את הגרביים שלו ואוסאמה אמר לחנניה שאני רוצה עכשיו את הכסף שלי... וכשאני וחנניה עזבנו את המקום סיפר לי חנניה ברכב שעלי התכוון להרוג אותי".

[ההדגשות אינן במקור].

על גרסה זו חזר בבר בהודעות נוספות שמסר. הוא הסביר כי באירוע בחורה הורו לו לשבת על הכיסא בעוד כולם ישבו על הרצפה באופן שהבהיר לו שמדובר באירוע של "כיפה אדומה", כלומר -שהנוכחים התכוונו להרגו. מהודעות אלה עולה כי עצם נוכחותו של העורר באירוע בחורה קושרת אותו לכאורה למעשים המיוחסים לו בכתב האישום בגין אירוע זה, גם אם לא היה בהתנהגותו איום מילולי מפורש מצדו כלפי בבר. לפיכך, אין בסתירות לכאורה שאליהן הפנה בא-כוח העורר בין גרסתו של בבר באחת מהודעותיו לבין גרסתו בעימות שנערך בינו לבין העורר כדי לכרסם באופן משמעותי בראיות לכאורה כנגד העורר. אמנם, כאשר נשאל בבר בעימות האם האדם שיושב לפניו איים עליו בחורה, ענה שחוסאם הוא זה שאיים, אולם אמירה זו מתייחסת לאיום המילולי המפורש בלבד. גם בעימות חזר בבר על גרסתו לפיה העורר מילא תפקיד פעיל באירוע בחורה, כמתואר לעיל. תמיכה לכאורה לכך נמצאת גם בהתנהלותו של העורר עצמו במהלך העימות. בתחילה הרחיק עצמו העורר מהאירוע בחורה ואמר שהוא אינו זוכר שהיה נוכח באירוע כזה (זו היתה גם גרסתו בהודעות שנגבו ממנו לפני העימות). לאחר מכן, העורר אומר שיתכן שהיה שם אך לא היו לא כל עסקים עם בבר והוא לא איים עליו. בהמשך, כאשר עימת אותו החוקר עם גרסתו של בבר באשר להתנהגותו באירוע בחורה, אמר העורר "אני לא זוכר", ואז התפתחו חילופי הדברים הבאים בין העורר לבבר:

"אוסאמה: אני שמעתי שאיימו עליך?